בציור הזה חביבה מבקשת ליצור מפגש שקט בין רוך לעוצמה. בצד השמאלי היא עובדת עם גוונים חיוורים של צהוב וורוד, ושכבות שקופות שמבחינתה מזכירות זיכרון דהוי, או סצנה שנצפית מבעד לרעלה. הצורות באזור זה קלות, כמעט רפויות, ונוזלות לאט לאורך המשטח.
בצד הימני האווירה משתנה לחלוטין. גווני בורדו ואדום עמוק נשפכים כלפי מטה בתנועה חזקה אחת, שנקטעת בנגיעות חדות של כחול וצהוב. הצד הזה כבד יותר, טעון יותר רגשית — כאילו משהו שהיה חבוי יוצא סוף־סוף מן הצללים.
במהלך העבודה על היצירה, חביבה ראתה אותה כמעבר — משקט לדרמה, מבפנים החוצה. היא השתמשה באקריליק נוזלי ובמשיכות אנכיות ארוכות שאפשרו לצבעים להימתח ולהתמזג, ולתת למקריות לעצב את הקצוות והמעברים בין שתי המחציות.
